<h1>סמ"ק מצוריך סימן ק"פ</h1>
<h2>דף יח.</h2>
ואסור לו לאדם לקדש אלמנת חבירו או גרושת חבירו עד ג' חדשים שנתארמלה או שנתגרשה שהם צ' יום חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתגרשה בוא), וכן היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהיו לה ג' חדשים, וכן מעוברת חבירו ומנקת חבירו עד כ"ד חדשים חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו [שמא יזיק הולד בשעת תשמיש שאין מקפיד על בן חבירו, ומניקה שמא תתעבר, לשון ס"ג], ואפילו נתנה בנה למנקתב) אכן אם מת מותרת, ואם עבר ונשאת תוך הזמן יוציא בגטג) אך אם קדש תוך ג' חדשים וברח עירוקיה מסתייהד), ואם קדש תוך כ"ד חודש הואיל וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה אין צריך שיוציא בגט רק להפריש אפילו בלא ברח כדברי רבינו יוסף בכור שורה). א)0[כדי] שיודע אם היא מעוברת להבחין בין זרעו של ראשון לשל אחרון ובפרק ב' דגיטין (דף י"ח) פסקינן שמונין ג' חדשים מיום הנתינה כך פירשו בתוספות בספר ר' פריגורס. ור"י הגיה דגרסינן בה"ג מיום הכתיבה וכן כתוב ברוב הספרים ישנים ואפילו היה על תנאי או שלא הגיע על ידה אלא אחר כמה שנים מונין לה מיום הכתיבה שהרי אינו מתיחד עמה מיום שכתבו לה, וגזרת חכמים היא שאפילו אשה שאינה ראויה לילד, פירש רבינו חננאל כגון שנשאת לאחר מ' שנה ששוב אינה יולדת ואפילו נתארמלה או נתגרשה מן האירוסין צריכה להמתין ג' חדשים ואפילו קטנה ואפילו זקנה ואפילו עקרה ואפילו איילונית ואפילו בעלה במדינת הים או חולה או חבוש בבית האסורים צריכה להמתין צ' יום ואפילו גר ואשתו שנתגיירו מפרישין אותו צ' יום להבחין בין זרע שנזרעה בקדושה לזרע שלא בקדושה עכ"ל ס"ג. בשם ר"י מקורביל אשה שאמרה בפני בית דין מת בעלי משכבר עברו ג' חדשים נראה שהיא נאמנת דאע"ג דלגבי גירושין לא מהימנא למפרע מיהו לגבי מיתה מהימנא דמלתא דעבידי לגלויי הוא ועוד כיון דלגבי איסור דאורייתא דאשת איש כל שכן לעניין המתנה ג' חדשים דאינו רק חששא בעלמא ואם תאמר שאני התם דמשום עיגונה אקילו בה רבנן ועוד מתוך חומר שהחמרת בסוף כו' מכל מקום כיון דעד אחד מהימן ואפילו קרוב דמילתא דעבידי לגלויי נאמן אפילו קרוב [ואפילו אשה וכן נד"ה מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי גם איהי מיהמנא. מי שנשאת בטעות ונודע שהיא] אסורה לבעלה והוציאוה בית דין מתחתיו אם הייתה קטנה שאינה ראוייה לילד אינה צריכה להמתין שהדבר הזה אינו מצוי הוא ולא גזרו כו' עכ"ל המיימון (הלכות גירושין פרק י"א הלכה י"ח). והמזנה אינה צריכה להמתין מפני שהיא משתמרת עצמה שלא תתעבר ומתהפכת יפה לאחר תשמיש, וכן אנוסה ומפותה מזה הטעם עצמו אינן צריכות להמתין צ' יום שהלכה כרבי יוסי לגבי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר ליארס ולנשא מיד בפרק אילו נערות (דף ל"ז) ובפרק ד' אחין (דף ל"ה) עכ"ל ס"ג. ב)0או גמלתו וגבי נתנה בנה למניקה אפילו קיימא בנחרם או בשבועה [או על ידי משכונות אין חוששין שמא יהרגנו, עכ"ל ס"ג] אסור דילמא אתי לחלופי ולא דמי להנהו דבי ריש גלותא דהתם ודאי ידעו דלא הדרי בהו מחמת אימת דריש גלותא ולא אתי ליחלופי כך פי' בתוספות בכתובות (דף ס'). לשון ס"ק. [ומעשה באשה אחת שנתנה בנה למינקת ישראל ונשבעה המינקת בשבועה דאורייתא על דעת רבים שלא תניח להניק הבן עד שיהיה בן כ"ד חדש ואחריה נשאה (האב) [האם] לכהן והורה ר"ט מביאנ"א כיון דפשיט לן דלא תהדר דלא צריך להוציא ואפילו הכי אם לא כנס לא יכנס כדפרשית עכ"ל התוספות]. ג)0המארס בתוך צ' יום מנדין אותו כדפירש רפרם בפרק החולץ (דף ל"ז) כנס בתוך צ' יום מפרישין אותו עד אחר הזמן ויעמוד עם [אשתו], עכ"ל ס"ג. [עבר ונשא מעוברת או מניקה בתוך הזמן יוציא בגט] לדברי חכמים בפרק החולץ (שם דף ל"ו) ואפילו היה כהן ואם היה ישראל יחזירנה אחר כ"ד חודש של מניקה, נישאת וברח ולאחר זמן בא וישב עם אשתו אין בכך כלום, עכ"ל ס"ג. ואם היה הכונס בפרישה גמורה עד כי עבר הזמן לא קנסינן [ליה] לאחר כ"ד חדש להצריכה גט דטעמה דרבנן לא הוי משום קנס אלא דמשום דלמניקה קמיירי דילמא מיעברא ומעכר החלב וכי עבר הזמן אין לחוש בזה וכן פירש המיימוני דאי עבר הזמן אין בכך כלום. יש להביא ראייה מפרק החולץ דקאמר תלמודא (שם) אין הולד של קיימא דקאמר רבי אליעזר יוציא בגט הא לדברי חכמים יקיים ואין צריך גט ואע"ג דבחיי הולד צריך גט עכ"ל הר"ם מלונדר"ש. ד)0משמע דווקא דיעבד אך מורי רבינו יחיאל הורה לכתחילה להשיאו עצה לברוח דהכי מוכח מפירש רש"י שפירש (שם) עירוקיה מסתייה דכיון שברח גלי דעתיה דאין דעתו לכנוס עד סוף הזמן, עכ"ל ס"ק. ה)0ויש חולקין עליו ומביא בכור שור ראיה מההיא דסוטה (פרק ארוסה דף כ"ד) דקאמר נושא מעוברת חבירו והיא סוטה תחתיו שיכול להשקותה דקרי ביה והביא האיש את אשתו לכהן מפני שיכול להפרישה ולהחזירה לאחר זמן משמע דבהפרשה סגי ולא בעיא גט משום דאיסור אחרינא רכיב דאיסור סוטה והכא נמי איכא איסור אחרינא דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה מיהו לא דמי דהתם איכא איסורא דסוטה עליה דהוי דאורייתא אבל בכאן דאיסור דרבנן הוא כגון איסור מעוברת חבירו מאי אולמיה דהאי מהאי ומה לי חד ומה לי תרי ועוד דאיכא לפרושיה דלהפריש גבי סוטה דקאמר בגט קאמר ולא חש לפרש יוציא דמשמע גט משום דכבר שמעינן ליה מההיא דתניא יוציא גבי מעוברת חבירו ביבמות (דף ל"ו) כדפירש בתוספות דיבמות (שם ד"ה ולא קתני). והילכך אם קידש בתוך כ"ד חודש יברח או יוציא בגט כן נראה וצ"ע, עכ"ל ס"ק. הרב רב שמשון ממופליא"ר היה אומר דגרושה מניקת מותרת לינשא בתוך הזמן מפני שאומרים בפרק אף על פי (דף נ"ט) נתגרשה אינו כופה להניק ולא הודה לו רבינו תם לחלק בדבר מפני שבמקום שמכירה התינוק כופה להניק בנה כדתניא בפרק החולץ (שם) לא ישא אדם מעוברת חבירו ופסיק ותני לא [שנא] בין נתגרשה בין לא נתגרשה וגם להניק כמו כן כו' שאמר שם (דף מ"ב ד"ה סתם מעוברת). ובשאלתות דרב אחאי פוסק לא שנא גרושה לא שנא אלמנה וגם שם [פסק] והבא ועבר ואינסיב או קדש מפקינן לה בגיטא מיניה. שמעתי מפי גדול אחד שמצא בספר אחד שעשה גאון אחד ושמו ר' חנוך ב"ר ראובן והספר נקרא ספר החנוכי וז"ל, על שמעון שנפטר לבית עולמו והניח בן קטן בתוך כ"ד חודש דבין אותה האשה ובין אותו האיש המקדש יכופוהו לגרש בגט שכך אמרו חכמים יוציא ולכשיגיעו זמנו לכנוס יכנוס ואין להתרשל בדבר כל עיקר אלא יגרש בגט עכ"ל החנוכי. מצאתי בשם הגאונים אין קרוי מנקת חבירו אם נתנה בנה למניקה ג' חדשים קודם מיתת בעלה והיא לא הניקתו כלל כל הג' חדשים עכ"ל [תו'].
הגה"ה מן התוס', כתובה אם (עם) עשו קניין ביום ד' אפילו לא חתמה עד ימים רבים אין לחוש אבל אם לא עשו קניין ביום ד' צריך למחוק רביעי ולכתוב היום שנחתם, (ולבסוף יכתוב היום שנחתם) ולבסוף יכתוב היום ההוא דביני חטי שריר וקים ואם נחתם בחמישי יעשה מרביעי חמישי ודיו עכ"ל התוספות. הגה"ה מתשב"ץ (סי' תנ"ז) אם כתבו הפרט בתוך הכתובה בטעות כגון שהיה לו לכתוב בשנת נ"א לפרט וכתב בשנת נ' לפרט ולא הרגיש עד לאחר הנישואין הכתובה פסולה מפני שהיא מוקדמת ואמרינן שטרות המוקדמין פסולין ואמנם החופה אינה בטעות לפי שהבעל הקנה לה תנאי כתובה וצריך לכתוב אחרת דאסור לשהות עם אשתו כו' אבל אם כתב בשנת נ"ב לפרט והיה לו לכתוב בשנת נ"א לפרט אינה פסולה שהמאוחרים כשרים וכשראש חדש אייר שהוא ל' בניסן כותבין ל' יום לחדש ניסן דמתקרי ראש חדש אייר ואין לכתוב בסתם ראש חדש אייר ולא בסתם בל' בניסן וכן משמע בפרק מי שהיה נשוי, וביום ב' יש לכתוב בסתם באחד באייר, בשני חסר יוד וכן בששי אבל בחמישי מלא יוד עכ"ל תשב"ץ.
<h2>דף כג.</h2>
הכל כשירים לשליחות חוץ מחרש שוטה וקטן לפי שאין בני דעת והגוי והעבד לפי שאינן בתורת גיטין וקידושין שליח האיש כשמקדש אומר הרי את מקודשת לפלוני בכסף זה, ואם שליח האשה הוא שמקבל הקידושין יאמר הרי פלנית ששלחה אותך מקודשת לי, והאשה קטנה מקבלת הקידושין, פירוש כשאומר לבתו צאי וקבלי קידושייך שנתן לה כח לקבל קידושיה, אומר לה הרי את מקודשת לי ואין צריך לומר למקדש בתך מקודשת לי, עכ"ל בפרק קמא. לשון ס"ג. (סי' מ"ח).
<h2>דף כח:</h2>
קטנה שהלך אביה למדינת הים וקדשה עצמה מקודשת מדרבנן (ו)בעודה קטנה וכי גדלה גדלי קידושיה בהדה מדאורייתאא), א)0אך אומר ר"י דאינה מקודשת אפילו מדרבנן בעודה קטנה כיון שיש לה אב ונפ"מ דאפילו מיאון לא בעיא בעודה קטנה. [ואפילו לכהן אינה אסורה וכן פסק רב האיי ושאלתות וס"ג]. ומ"מ לא חשיב דרך זנות אצלו כיון דדרך אישות הוא ומותר לקיימה מידי דהוה אקטן שהשיאו אביו אשה דאמרינן דתגדלנו, עכ"ל ס"ק. [כתוב בה"ג זה לשונו קטנה דאיתיה לאביה במדינת הים ואי נסיבת אימה אית שאילתא הוא מילתא קמיה רבנין כמה זמנין ואמרו דשפיר עבדא אימא דנישואין תקינו ליה רבנן לקטנה אי איתא לאב ומקדשה קידושי תורה ואי לא מנסבא בתקנא דרבנן וכי גדלה גדלי נישואין דילה וכדאתי אב לא צריך לקדשה, עכ"ל הה"ג. וזה לשון השאלתות ומדאמרינן יכולה אמה לקדושי ברתה או אחיה היכא דשכיב אישה אבל קיים אבוה לא יכלה, ולפי הפשט משמע שחולקות על הה"ג דמשמע דוקא בשכיב מצי אמה לקדושה אבל הלך למדינת הים לא יש לומר דסבירא להו ומיהו יש לומר דהוא הדין הלך למדינת הים מיירו אלא מסתבר אעפ"כ לאדחויי הכי ונראה דה"ג חושבות אביה במדינת הים לעניין זה כאילו מת ותקינו לה רבנן נישואין כמו שתקנו ליתומה וקשה לדבריהם אם כן אמאי דחקיה לעיל [קידושין מ"ד ע"ב] כגון שנעשו בה מעשה יתומה בחיי האב (החקיה) [ודחקיה] נמי לעיל [שם מ"ה ע"א] בקידושי יעוד ואליבא דר' יוסי בר יהודה הוה ליה למימר כגון שהלך אביה למדינת הים וקדשוה אמה ואחיה דתקינו לה רבנן נישואין, ונראה דאין נישואיה נישואין אפילו מדרבנן ומכל מקום אין לאוסרה על בעלה מטעם שתחשב כפנויה ועומדת אצלה לזנות שגזרו על הפנויה דכיון דדרך קידושין ונישואין היא אצלו אין זה זנות מידי דהוה אקטן שהשיאו אביו אשה דלא חשבינן ליה כאילו היא אצלו בזנות ושרי ליה אפילו היא גדולה ובת עונשין אע"ג דלא תקינו רבנן נישואין כדתנן בהאשה רבה (דף צ"ו) גבי בן ט' שנשא אשה ומת הרי זה פטורה מחליצה ויבום. ורבינו מנחם מיונ"י אינו מודה בדבר ומעשה אירע כך בפניו ואסרה לקיימה משום דחיישינן שמא קדש אביה לאחר, ור"ת הקשא לו לדבריך אם מת האב במדינת הים תהא אסורה לעלם לכל אדם דשמא קדשה אביה ואין אנו יודעים למי, והוא השיב דנהי דלית לן למיחש לשמא קדש לשמא יקדש יש לנו לחוש וכדאמרינן בפרק כל הגט (דף כ"ח) שמא מת חיישינן שמא ימות תנאי היא וקיי"ל כרבי יוסי התם לשמא ימות לגבי רבי מאיר הכא נמי יש לנו לחוש שמא יקדש וכל שעתא ושעתא באשם תלוי קאי, ואין נראה לר"י דכיון דלא חיישינן בשום פעם לשמא קדש אם כן מותרת היא אצלו לעולם דכל שעתא ושעתא אמרינן עדיין לא קדש ואפילו (חייבות) [חיישת] שמא יקדש כיון שכל שעה נאמר עדיין לא קדש מותרת היא אצלו ולא דמי להא דאסרינן לאכול בתרומה שמא ימות דהתם נאסרה מחיים שהגט חל שעה אחת קודם מיתתו וכי חיישת לשמא ימות לאלתר נמצאו כל (הבועות) [השעות] אסורות וכן בבקיעת הנוד אם יבקע עבר למפרע אבל הכא לא יערער למפרע לעולם במה שתתקדש לבסוף, נראה לר"י שלכתחילה אין להשיאה אם הלך אביה למדינת הים הואיל ונפקא מפומיה דר' מנחם מיונ"י אבל אם נשאת [מותרת] גמורה היא, עכ"ל שיטת שנ"ץ בהאיש מקדש ושאר תוספות (דף מ"ה ע"ב ד"ה בפירוש). נתקדשה (הואיל) לדעת אביה והלך אביה למדינת הים ועמדה ונישאת א"ר שמואל בר רב יצחק (שם) מודה רב שאם מתה אינו יורשה אוקיא ממונא בחזקת מרי', פ"ה (בתוספות שם) ואפילו הוא מוחזק בנכסי מלוג שלה אינה בחזקתו אלא בחזקת יורשי האב(וה) אע"ג דשרי ל(י)ה רב לאכול בתרומה היינו משום דמן התורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ופירשו תוספות ולפי טעם זה נראה דאינו מטמא לה, עכ"ל בפרק ב' דקידושין (שם).
<h2>דף לד:</h2>
התקינו כשתבא לגבות את כתובתה שלא תגבה עד שתשבע בנטילת חפץ שלא הניח אצלה כלום ולא מכרה לו כתובתה ושלא מחלה אותו לו, ואמרינן בפרק נערה (כתובות דף נ"ד) הילכתא כרב דאמר שמין לה כל מה שעליה ופוחתין אותו מכתובתה, אבל אם גירשה מרצונו גובה בלא שבועה ואין שמין לה מה שעליה שלקחו לה וזכתה בהן והוא רוצה להוציאה ולא היא. ועוד תקנו חכמים שיהיו כל נכסי הבעל אחראין וערבאין לכתובה אפילו כתובתה מנה ויש לו קרקע באלפים זהובים הכל תחת שעבוד הכתובה וכל שימכור אחר הנישואין מנכסיו אע"פ שמכרו קיים ויש לו למכור כל נכסיו אם ירצה יש לה לטרוף אותו כשיגרשנה או כשימות אם לא תמצא נכסים בני חורין. כשמשביעין בית דין או היורשים את האלמנה כשתבא לגבות כתובתה אין משביעין אותה אלא חוץ לבית דין מפני שבתי דינין היו נמנעין מלהשביעה כמו ששנינו בפרק השולח (דף ל"ה) שחוששין לה שמא לא תדקדק על עצמה בשבועה ואם רצו היתומים להדירה נודרת להם כל מה שירצו.
<h2>דף לה:</h2>
מתה האלמנה קודם שתשבע אין יורשיה יורשין מכתובתה כלום שאין לה כתובה עד שתשבע, כתב רבינו משה שאם נשאת קודם שתשבע הרי זו נשבעת אחר הנישואין ונוטלת כל זמן שתרצה אבל אינה נודרת ונוטלת כדאמרינן פרק השולח (דף ל"ה) שמא יפר הבעל. ואומר ר"י כי נדר על דעת רבים יועיל בזה.
<h2>דף נה:</h2>
גרסינן בפרק הניזקין (גיטין דף נ"ה) הבעל שמכר נכסים ואחר כך כתבה אשתו ללוקח דין ודברים אין לי עמך והסכימה למעשיו וקנו ממנה אע"פ כן כשתבא לטרוף טורפת שהרי יכולה לומר מה שכתבתי כן נחת רוח עשיתי לבעל אבל בינתים המכירה קיימת כמו שאמר התלמוד פרק האשה שנפלו [פ"א ע"ב] דבעל בנכסיו אי בעי לזבונה הכי נמי ולא מצי מזבין בתמיה אבל אם כתב מיד האשה תחילה שאין לה שעבוד במקום זה ואחר כך מכר אותו הבעל אינה טורפה [אותו] משמת הבעל. ומסקינן בפרק חזקת הבתים (דף נ') דבנכסי מלוג אינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי הילכך אפילו לא קנו ממנה אלא לבסוף המכר קיים.
<h2>דף סג:</h2>
העושה שליח לקדש או לגרש, פירוש להוליך גט לאשתו, אין צריך עדים רק שיודו השליח והמשלח, צ"ע בס"גא), אבל לקבל קידושין צריך וכן בגירושיןב). א)0וכן בכל שלוחו של אדם (דאותו) [כמותו] אין צריכים עדים. לשון ס"ג. ב)0פירוש האשה העושה שליח לקבל גיטה וקידושיה צריכים עדים, עכ"ל ס"ק. [פירוש לעשותן שליח בפניהם].
והאומר לשנים צאו וקדשו לי אשה פלונית הן הן שלוחיו הן הן עדיוא). א)0ואין צריכים לקדש לו בפני שנים אחרים לשון ס"ג. צ"ע בס"ג (סי' מ"ח) ובר"א אם נאמר כן גבי שליחות האשה לקבל גיטה או קידושיה, עכ"ל ס"ק.
<h2>דף סד.</h2>
והאיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה והשליח עושה שליחותו [ס"א שליח], והאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר אינה מקודשת אבל אמר הרי היא במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר מקודשת וכן בגירושין, והאומר לחבירו צא וקדש לי אשה [סתם] אסור בכל הנשים שבעולם כי לכל אחת יש לומר שמא קדש שלוחו קרובתה של זאתא) אבל אם בשעה שצוה לשליח לא היה לזו שרוצה לקדש שום אחת מן הקרובות בעולם האסורות פנויות מותר בהב). א)0מאי טעמא חזקה שליח עושה שליחותו אע"פ שהן מותרות לעולם הוא אסור דהו"ל כמאן דאמר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, ומסקינן בפרק התקבל (גיטין דף ס"ד) במה דברים אמורים להחמיר אבל להקל אין אומרים בשל תורה חזקה שליח עושה שליחותו, עכ"ל ס"ג (מצוה מ"ח). בפרק בכל מערבין (עירובין דף ל"א) פליגי רב נחמן ורב ששת דאמר רב נחמן בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו בשל סופרים חזקה שליח עושה שליחותו ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה חזקה שליח עושה שליחותו, ופסק הר"ר שמשון מופרליו"ט (תוספות דף ל"ב ד"ה רב ששת) כרב ששת משום דקיימא לן כרב ששת באיסורי, ור"ת אומר (שם) דאדרבא הלכה כרב נחמן ומביא מפרק התקבל (ס"ד) בעל אומר לגירושין וכו' דמסיק כי אמרינן חזקה [שליח עושה שליחותו] לחומרא לקולא לא אמרינן ואי חזקה שליח עושה שליחותו מן התורה אם כן אין לחלק בין חומרא לקולא, ועוד מביא ראייה מפרק קמא דחולין (דף י"ב) מהאומר לשלוחו צא ושחוט וכו', ור"י דוחה הראיות של רבינו תם ופסק כרבינו שמשון, ואומר הא דקאמר רב ששת דאף של תורה ח"ש היינו במקום שהמשלח סמוך על שלוחו ויבוא (השליח) [המשלח] לידי איסור אם לא יעשה שליחותו כגון כל הנהו דמייתי התוספות בעירובין וקטנים וחרש וכן גבי תרומה חדשה ושחיטה אבל גבי גירושין אין המשלח בא לידי איסור אפילו לא יגרשינה שלוחו ובהא מודה רב ששת דאין חזקה שליח עושה שליחותו דהך, והכא דאסור בכל הנשים נראה לר"י דאין זה דין תורה אלא קנסא קנסוהו רבנן מפני שעשה שליחותו סתם בזה שלא פירש מי יקדש לו, ורבינו נתנאל פסק כר"ת וסותר ראיות של ר"י, ונראה דהלכה כרב נחמן וטעמא משום דחזקה שליח עושה שליחותו אינו כרוב גמור דהו"ל כמחצה על מחצה ולהכי בשל תורה הוי ספיקא דאורייתא לחומרא כדמסיק בגיטין (דף ס"ד) ובקידושין אמר מספק ח"ש לחומרא כרבי יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה כו' ובגירושין מספק אין ח"ש לחומרא ובשל סופרים ספיקא דרבנן לקולא וסמכינן אחזקה שליח וכו' הלכך הוי שפיר מילתה דרבי יוחנן מן התורה אסור בכל הנשים, ומיהו רב ששת אית ליה דחזקה שליח עושה שליחותו הוי רוב גמור ומפיק אפילו מחזקת איסור אף בשל תורה ושמא סוגיא דגיטין הוי שפיר כוותיה דבעריות החמירו חכמים ולכך אין להתיר בגירושין דרבנן דהא אמרינן פ"ק דכתובות (דף ט"ו) דבעינן תרי רוב גבי יוחסין ושמא אינה מגורשת משום חד רובא ואם נשאת לאחר הוי הולד ממזר מדרבנן וכל שכן הכא דאיכא חזקת אשת איש וסמוך מיעוט דשלוחין לחזקה והוי מחצה על מחצה לר"מ דחייש למיעוט ולכל הפחות מדרבנן חיישינן, עכ"ל תוספות בפרק ב' דנזיר (דף י"ב). ב)0אע"פ שהיה לה לאחר מכן פירוש לאחר שצוה לשלוחו. לשון ס"ק.
<h2>דף סד:</h2>
אמרינן בפרק המגרש (גיטין דף פ"ט), אשת איש שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשיני שהאשה שאמרה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה כרב המנונא, פי' שם וכן בפרק התקבל (דף ס"ד), ופסק ר"י כמותוא), והלכך פסק ר"י כרב המנונא שבכל התלמוד מקשין מדבריוב), אבל אם קדשה אדם אחר שלא בפני בעלה אינה מקודשת לפי שאין קידושין תופסין בה עד שתביא ראייה שנתגרשה קודם שתקבל קידושיה דקיימא לן דכל שלא בפניו מעיזה. א)0ומכאן פסק ר"י בתשובה על האשה שאמרה על בעלה ישען על ביתו ולא יעמוד שאינו יכול להיות עמה כדרך ארץ שהיא נאמנת אפילו הוא מכחישה רק שתאמר בפני בעלה דאין האשה מעיזה פניה כגון ההיא דגרשתני דנאמנת ולא דמי לההיא דנדרים (דף צ') דהשמים ביני לביניך דאמרינן תביא ראייה לדבריה דהתם מיירי לענין יורה כחץ דאיהו לא קים ליה כדאיתא ביבמות (דף ס"ה) ולכך מעיזה ומעיזה לשקר גם בפני בעלה אבל במיליה דקים ליה לדידיה אינה מעיזה וכיון דקים ליה לדידיה כמו לדידה בישען על ביתו ולא יעמוד אינה מעיזה מלשקר בפני בעלה ונאמנת כמו בההיא דגרשתני ולכך כופין גבי ישען על ביתו להוציא וליתן כתובה, כך פירש ר"י בתשובה עכ"ל ס"ק. ב)0מיהו בפרק ב' דכתובות פירש הק' מדרוי"ש נ"ע דהא דרב המנונא דאמר (שם דף כ"ב) נאמנת הני מילי לאוסרה עליו אבל להתירה לשוק אינה נאמנת ומביא ראייה מפרק בתרא דנדרים (דף צ"א) דקאמר להו איבעיא להו אמרה לבעלה גרשתני מהו אמר רב המנונא ת"ש האומרת טמאה אני לך, פירוש אסורה אני לך, נאמנת ומדמייתי רב המנונא גופא מטמאה אני לך דהיינו אסורה על אשה שאומרת לבעלה גרשתני ש"מ דהאשה שאמרה כו' שאמר רב המנונא היינו לאוסרה עליו ולא להתירה לשוק, ועוד ראייה מפרק הכותב (כתובות דף פ"ט) דקאמר התם אמר רב יוסף הכא במאי עסקינן דליכא שם עידי גירושין ומיגו דיכול לומר לא גרשתיה יכול נמי לומר גרשתיה ונתתי לה כתובתה ואם איתא דהא דאמר רב המנונא נאמנת אף להתירה לשוק [איך] קאמר תלמודא דמשום האי דמיגו אמרינן במתניתין בהכותב (שם) הרי (אמר) [אלו] לא יפרעו אדרבה יש לנו לומר ש[י]פרע לה כתובה דאם אמר לא גרשתיה היא תאמר גרשתני ונאמנתי לדבריך גם להתירה לשוק ואם כן תגבה כתובה דתנאי כתובה הוא לכשתינשאי לאחר תטלי מה שכתבתי ליכי אלא ש"מ דרב המנונא לאוסרה עליו קאמר ולא להתירה לשוק, וכן כתב המיימון נ"ע וזה לשונו (הלכות גירושין פרק י"ב ה"א), האשה שהוחזקה אשת איש ובאה ואמרה גרשני בעלי אינה נאמנת להתיר עצמה אבל פסלה נפשה לכהונה לעולם, ובפרק התקבל (גיטין ס"ד) דפריך ולימא חזקה שליח עושה שלוחותו דאמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן האומר (לאשה) [לשלוחו] צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שלוחותו ומשני הני מילי לחומרא אבל לקולא לא, פירוש כמו הכא שהוא קולא להתירה לשוק, ופריך וליהמנה לדידה מדרב המנונא דאמר האשה כו' והתם להתירה לשוק ואע"פ [כן] מביא מדרב המנונא וא"כ [קשה] לפסק הר' מרוינ"ט ותירץ הר' נ"ע דהתם בפרק התקבל יש לומר שטינה להתירה לשוק משום דאיכא שתי חזקות חזקה שליח עושה שלוחותו וחזקה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ויתיב שפיר עכ"ל בפרק ב' דכתובות. ומה שמביא ראייה מן המיימון קשה שהרי התם מיירי שלא בפניו כדמשמע הלשון דגרשני בעלי ולא קאמרה גרשתני ואדרבה בהלכות גירושין כתב המיימוני (פרק י"ב ה"ב) דנאמנת אפילו להתירה לשוק, עכ"ל הר"ר יצחק.
<h2>דף עה.</h2>
והמקדש על תנאי אם נתקיים התנאי מקודשת בין שהיה התנאי מן האיש בין מן האשה, ובלבד שיהיה התנאי כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ודבר שאיפשר לקיימוא). א)0וכל אלה הארבעה היו בתנאי בני גד ובני ראובן וכל תנאי שבעולם בין בקידושין [בין בגירושין] בין במקח וממכר בין בשאר דיני ממון צריך להיות בתנאי ארבע דברים הללו ואם חסר בתנאי אחד מד' דברים הללו הוי כתנאי בטל כאילו אין שם תנאי אלא מקודשת או מגורשת ויתקיים המקח או המתנה וכאילו לא מתנה כלל דהלכה כר"מ דאמר (קידושין דף ס"א) כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי, עכ"ל ס"ג.
<h2>דף עה:</h2>
והאומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז מכאן עד ל' יום הרי זו מקודשת מעכשיו והוא יתן תוך הזמן שפירש ואם אחרי כן פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר קידושי שיני אינה קידושין כלוםא) ב). א)0אפילו קודם קיום התנאי אינם קידושין כלום רק שיקיים התנאי אחרי כן תוך הזמן שפירש דהאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, עכ"ל ס"ק. ב)0כתב רבי משה שכל האומר מעכשיו אין צריך לכפול תנאי ולא להקדים תנאי למעשה אלא אע"פ שהקדים המעשה תנאו קיים אבל צריך להתנות בדבר שאיפשר לקיימו אבל אם התנה בדבר שאי איפשר לקיימו הרי זה הפליא בדברים ואין שם תנאי וכל האומר על מנת הרי זה כאומר מעכשיו ואין צריך לכפול התנאי ולא להקדימו למעשה, ונראה לי דעתו בזה שאע"פ שבפרק מי שאחזו (דף ע"ה) אפילו בעל מנת מצריך רבי מאיר כפילות אין הלכה כמותו בזה ורב אשי ורבא סוברים דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ושם באותו ענין אינו מצריך שום כפילות, עכ"ל ס"ג.
<h2>דף פט.</h2>
כתו' בהלכות גדולות המקדש בפסולי עדות דרבנן אינה מקודשת עד שיקדש בפני עדים כשריםא), ומיהו לעלמא לא אישתרי אשה מקודשת בפסולי עדות דרבנןב). א)0ומעשה היה באשכנז באחד שקידש ואחר כך נודע הדבר שהיו העדים קרובים והיה מוהר"ר מאיר ז"ל מתירה בלא גט ואע"ג דלכתחילה יצא קול על הקידושין מכל מקום מבטלי קלא וכן מוכיח והיה מביא ראייה מההיא דפליגי בה (גיטין פ"ט) בסורא מבטלי קלא בנהרדעי לא מבטלי קלא בסורא היה אתריה דרב בנהרדעי היה אתריה דשמואל ורב ושמואל הלכה כרב באיסורא כך השיב הר"ם, אמנם רבני שפירא היו מצריכין גט אך לא מטעמא דקלא, ומיהו יש להביא ראייה דלא מבטלי קלא מההוא עובדא דההיא שמעתא ולא קאמר אפילו למאן דאמר לא מבטלי קלא וכו' משמע דיש לחוש לדברי האומר לא מבטלי קלא דאע"ג דיש לדחות דלרוחא דמילתא קאמר מכל מקום יש ראייה מההיא עובדא דנפק קלא דאקדיש לקטן הנראה כגדול ומסיק בההיא עובדא והתירו משום דעדיין לא הגיע לפלגות ראובן כלומר עדיין לא הגיע לחכמה גדולה והילכך אפילו קלא נמי לא הוי, גם מעיקרא משמע דאי לא הוי האי טעמה מיתסר משום קלא אי לא מבטלינן קלא והתם לא קאמר אפילו למאן דאמר כו' כההיא דלעיל, ועוד מדקאמר בההיא עובדא לא הגיע עדיין משמע דאין להתיר כי אם [מטעם] זה וכן כתבתי וכן נראה עיקר וצ"ע בס"ג ובר"א ואע"ג דלא הזכיר בפירוש ענין בטול קלא צריך להתישב במה שכתבתי, עכ"ל ס"ק. ב)0(ואפילו אף) [אלא] (בגיטין) [בגט], בפרק האשה (האומר קידושין דף ס"ה) והכחישה העדים ואמרה לא קידשתני כופין אותה לקחת גט וכן דין כל קידושי ספק אם רצה לכנוס חוזר ומקדש ודאי ואם לא רצה צריכה ממנו גט מספק וליכא בין פסולי עדות דאורייתא לפסולי עדות דרבנן אלא לגט אשה בלבד אבל לכל עדות שבתורה כי הדדי ננהו כמו שאילו פסולין [כך] אילו פסולין לשון ס"ג. מעשה היה בפני רש"י באנוס שקידש עלמה בפני אנוסין חביריו וחזרו למוטב ואמר שקידושיה קידושין להצריכה גט דאע"פ שחטא ישראל הוא ועוד דשמא הרהרו אז תשובה בלבם והוו להו צדיקים כדאמרינן (קידושין מ"ט) האומר הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק אפילו אם הוא רשע כל ימיו מקודשת מספק, עכ"ל הנחמני. מעשה באחד שנשא ונמצא מעידי הקידושין קרוב ושלא היה בקידושין שוה פרוטה והשיב רש"י אע"פ שצריכה קידושין אחרים אינה צריכה מסירה לחופה ולא ברכת אירוסין ונישואין אע"פ שצריכה קידושין אחרים והרי קודמת החופה ונישואין לקידושין אילו מה בכך הרי קטנה שהשיאוה אחיה ואמה אין הקידושין כלום עד שתגדיל ויבא עליה והרי חופתה קודמת וכן קטן שנשא אשה אין קידושיו קידושין עד שיגדיל ויבעול דתניא בהכותב (כתובות דף צ') קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שעל מנת כן קיימה ואמר רב הונא לא שנו אלא מנה ומאתים נמצא חופתן קודמת לנישואין, ע"כ מכתב יד הר"ם הועתק מלונדרש"א.
<h2>דף פט:</h2>
אמרינן בפרק המגרש (גיטין דף פ"ט), אשת איש שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשיני שהאשה שאמרה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה כרב המנונא, פי' שם וכן בפרק התקבל (דף ס"ד), ופסק ר"י כמותוא), והלכך פסק ר"י כרב המנונא שבכל התלמוד מקשין מדבריוב), אבל אם קדשה אדם אחר שלא בפני בעלה אינה מקודשת לפי שאין קידושין תופסין בה עד שתביא ראייה שנתגרשה קודם שתקבל קידושיה דקיימא לן דכל שלא בפניו מעיזה. א)0ומכאן פסק ר"י בתשובה על האשה שאמרה על בעלה ישען על ביתו ולא יעמוד שאינו יכול להיות עמה כדרך ארץ שהיא נאמנת אפילו הוא מכחישה רק שתאמר בפני בעלה דאין האשה מעיזה פניה כגון ההיא דגרשתני דנאמנת ולא דמי לההיא דנדרים (דף צ') דהשמים ביני לביניך דאמרינן תביא ראייה לדבריה דהתם מיירי לענין יורה כחץ דאיהו לא קים ליה כדאיתא ביבמות (דף ס"ה) ולכך מעיזה ומעיזה לשקר גם בפני בעלה אבל במיליה דקים ליה לדידיה אינה מעיזה וכיון דקים ליה לדידיה כמו לדידה בישען על ביתו ולא יעמוד אינה מעיזה מלשקר בפני בעלה ונאמנת כמו בההיא דגרשתני ולכך כופין גבי ישען על ביתו להוציא וליתן כתובה, כך פירש ר"י בתשובה עכ"ל ס"ק. ב)0מיהו בפרק ב' דכתובות פירש הק' מדרוי"ש נ"ע דהא דרב המנונא דאמר (שם דף כ"ב) נאמנת הני מילי לאוסרה עליו אבל להתירה לשוק אינה נאמנת ומביא ראייה מפרק בתרא דנדרים (דף צ"א) דקאמר להו איבעיא להו אמרה לבעלה גרשתני מהו אמר רב המנונא ת"ש האומרת טמאה אני לך, פירוש אסורה אני לך, נאמנת ומדמייתי רב המנונא גופא מטמאה אני לך דהיינו אסורה על אשה שאומרת לבעלה גרשתני ש"מ דהאשה שאמרה כו' שאמר רב המנונא היינו לאוסרה עליו ולא להתירה לשוק, ועוד ראייה מפרק הכותב (כתובות דף פ"ט) דקאמר התם אמר רב יוסף הכא במאי עסקינן דליכא שם עידי גירושין ומיגו דיכול לומר לא גרשתיה יכול נמי לומר גרשתיה ונתתי לה כתובתה ואם איתא דהא דאמר רב המנונא נאמנת אף להתירה לשוק [איך] קאמר תלמודא דמשום האי דמיגו אמרינן במתניתין בהכותב (שם) הרי (אמר) [אלו] לא יפרעו אדרבה יש לנו לומר ש[י]פרע לה כתובה דאם אמר לא גרשתיה היא תאמר גרשתני ונאמנתי לדבריך גם להתירה לשוק ואם כן תגבה כתובה דתנאי כתובה הוא לכשתינשאי לאחר תטלי מה שכתבתי ליכי אלא ש"מ דרב המנונא לאוסרה עליו קאמר ולא להתירה לשוק, וכן כתב המיימון נ"ע וזה לשונו (הלכות גירושין פרק י"ב ה"א), האשה שהוחזקה אשת איש ובאה ואמרה גרשני בעלי אינה נאמנת להתיר עצמה אבל פסלה נפשה לכהונה לעולם, ובפרק התקבל (גיטין ס"ד) דפריך ולימא חזקה שליח עושה שלוחותו דאמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן האומר (לאשה) [לשלוחו] צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שלוחותו ומשני הני מילי לחומרא אבל לקולא לא, פירוש כמו הכא שהוא קולא להתירה לשוק, ופריך וליהמנה לדידה מדרב המנונא דאמר האשה כו' והתם להתירה לשוק ואע"פ [כן] מביא מדרב המנונא וא"כ [קשה] לפסק הר' מרוינ"ט ותירץ הר' נ"ע דהתם בפרק התקבל יש לומר שטינה להתירה לשוק משום דאיכא שתי חזקות חזקה שליח עושה שלוחותו וחזקה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ויתיב שפיר עכ"ל בפרק ב' דכתובות. ומה שמביא ראייה מן המיימון קשה שהרי התם מיירי שלא בפניו כדמשמע הלשון דגרשני בעלי ולא קאמרה גרשתני ואדרבה בהלכות גירושין כתב המיימוני (פרק י"ב ה"ב) דנאמנת אפילו להתירה לשוק, עכ"ל הר"ר יצחק.
